הסכם ממון טרום נישואין

הסכם ממון טרום נישואין, הוא חוזה משפטי ייחודי הנחתם בין בני זוג העומדים בפני כריתת ברית הנישואין. כמשתמע משמו, ההסכם נחתם למפרע ובטרם נערך טקס הנישואין עצמו. במסגרת ההסכם, בני הזוג מגדירים ביניהם את המשטר הממוני ואת הסדרי הרכוש אשר יחולו על נכסיהם מבחינה משפטית לאורך חיי הנישואין ובמקרה בו הנישואין יגיעו לקיצם.

למעשה, ניתן להתייחס להסכם ממון כאל מעין “תעודת ביטוח”, אשר תופעל במקרה של סיום הנישואין. מטרת הסכם הממון, היא להבטיח שגם במקרה של סיום הנישואין חלילה, לא תתעוררנה מחלוקות משמעותיות בין בני הזוג ובאופן זה, יקלו על בני הזו בהליך הגירושין המורכב ממילא. לשם כך, מסכימים בני הזוג בטרם עת, כיצד תבוצע חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פרידה.

 

מניעים לעריכת הסכם טרום נישואין

 

ניתן לזהות מספר מניעים מרכזיים אשר עומדים בבסיס ההחלטה של בני זוג לכרות הסכם ממון טרום נישואיהם. ראשית, כפי שהוצג בשורות למעלה, בני זוג רבים מעוניינים ליצור וודאות בחייהם ובכך להסדיר את התנהלותם במקרה של פרידה פוטנציאלית עתידית. באופן זה, מונעים בני הזוג התכתשויות משפטיות מיותרות המלוות בעלויות גבוהות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית. בנוסף, במקרים רבים, גיבוש הסדר הרכוש לאחר פרידה, יוצר פעמים רבות הגנה  על הצד האמיד יותר בין בני הזוג, כך שלאחר פירוק הזוגיות, יוכל בן הזוג להישאר עם הונו כפי שהגיע לברית הנישואין או כפי שהסכימו הצדדים במסגרת ההסכם. כמו כן, ההסכם מגן גם על הצד החלש באופן זה, שהוא יידע מבעוד מועד מהן זכויותיו הפיננסיות אשר יאפשרו את קיומו לאחר הפירוד. מניע נוסף, אשר יפורט להלן בהרחבה הינו מניעת סרבנות גט.

 

מניעת סרבנות גט

 

כידוע, גט בין בני זוג יהודים ניתן בהסכמה אחרת יחשב כגט מעושה. על כן, קיימת בעייתיות רבה כאשר רק אחד מבני הזוג חפץ להתגרש, דבר אשר יכול להוליד דיונים ארוכים, סחיטה כלכלית, הוצאות משפט גבוהות ובעיקר עוגמת נפש בלתי מבוטלת, שהרי בן הזוג אשר מעוניין להתגרש מאבד את אפשרותו להתחתן בשנית לבן זוג חדש ויכול להישאר במצב זה לאורך שנים רבות.

על פי הדין העברי, צאצאיהם של אישה עגונה מקבלים מעמד של “ממזרים”, על כל ההשלכות הכרוכות בכך.

 

הסכם ממון טרום נישואין, מהווה כלי משפטי יעיל להתמודדות עם תופעה זו אם כי איננו יכול לכפות על אדם להתגרש. ואולם, באמצעות הכנסת סעיף להסכם ניתן לקבוע תנאים מסוימים אשר יקלו את ההתנהלות במקרה זה, כמו גם תשלומים חודשיים כדין מזונות אזרחיים גבוהים אשר ישולמו על ידי בן הזוג הסרבן לבן הזוג המסורב ועוד.

 

משמורת

 

עניין נוסף אשר ניתן ומקובל לעגן במסגרת הסכם הממון הוא משמורת הילדים, אם כי חשוב להדגיש, כי נושא זה יבחן בעת הפירוד בין הצדדים, כאשר העיקרון המנחה הינו טובת הילד ועל כן הדבר נדרש לאישור ערכאת השיפוט הרלוונטית.  קריאה נוספת בנושא: משמרות ילדים

 

חלוקת הרכוש

 

לכאורה ניתן היה לטעון, כי סעיף חלוקת רכוש בהסכם ממון הוא סעיף מיותר, שהרי חוק יחסי ממון, מגדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג וחל על זוגות שנישאו לאחר ה- 1.1.74. בהתאם לחוק, כל אחד מבני הזוג זכאי לרכוש האישי שהביא עמו בתחילת הדרך, ובנוסף, למחצית הרכוש שצברו בני הזוג בתקופת חייהם המשותפים ואולם למרבה ההפתעה, מאז קיומו של החוק התרחב השימוש בהסכמי ממון וזאת כתוצאה ישירה של חוק זה, אשר התקשה לתת מענה הולם לכל הזכויות הכלכליות הקיימות כגון: דירת מגורים משותפת, מוניטין מקצועי, פוטנציאל השתכרות ועוד.

 

בית משותף או דירת המגורים המשותפת

 

רבים המקרים בהם דירת המגורים של בני הזוג מהווה סלע המחלוקת הניטשת ביניהם. כפי שיוסבר להלן, הסכם ממון טרום נישואין הינו למעשה האמצעי היחידי, באמצעותו ניתן להבטיח שדירת המגורים המשותפת תישאר בבעלות בן הזוג שהינו בעליה המקורי של הדירה.

 

ברור הוא, כי כאשר דירת המגורים נרכשה במשותף במהלך חיי הנישואין, הדירה שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים, שהרי מדובר במאמץ משותף של שני בני הזוג. אולם, מה הדין כאשר מדובר בדירה אשר הגיעה  לנישואין על ידי אחד מבני הזוג ושימשה אותם במהלך כל תקופת נישואיהם? במקרה זה הרי שהסדר חלוקת הרכוש אינו כה פשוט. לכאורה, בהתאם לחוק יחסי ממון, לאחר הגירושין, דירת המגורים שייכת לבן הזוג שהיה בעליה המקורי. ברם, קיימת פסיקה של בית המשפט העליון אשר מייחדת את דירת המגורים מיתר הנכסים ואף יוצרת חזקה של שיתוף בנסיבות מסוימות. במקרה זה, הרי שקיימת חשיבות גבוהה להסדרה באמצעות הסכם ממון בכל הנוגע להגנה על דירת מגורים אישית של אחד מבני הזוג.

 

אישור ההסכם

 

על מנת שלהסכם ממון טרום נישואין יהא תוקף משפטי מחייב, עליו להיערך בכתב ולבוא לידי אישור בפני אחד מאילו: נוטריון; רשם הנישואין; בית הדין הרבני; בית המשפט לענייני משפחה. במידה ומעוניינים בני זוג נשואים, לאשר הסכם ממון אשר ערכו לאחר ברית הנישואין, יש צורך באישור של בית הדין הרבני, או לחלופין, בית המשפט לענייני משפחה.

חשוב להדגיש כי הסכם אשר לא אושר בפני הערכאה המוסמכת, על פי חוק יחסי ממון, הינו נטול תוקף משפטי. אם כי היו מקרים חריגים אשר בהם קיבל בית המשפט הסכם מסוג זה, בשל העובדה שבני הזוג נהגו על פי בפועל.

 

נכתב ע”י  עו”ד ומגשרת | מירון סלמן משרד עורכי דין

 

מעוניינים להתחיל בתהליך של גישור משפחתי? צרו קשר עם צוות המשרד “מירון סלמן”.